אופוטובסקי נ' עיצוב וייצור רהיטי ילדים ומטבחים, 5 נגרים בע"מ

פסק דין

תביעה לביטול עסקה ופיצויים.

התובע רכש מהנתבעת מספר פרטי ריהוט עבור חדר ילדים. הרהיטים סופקו ביום 11.9.11 אך לטענת התובע הורכבו באופן לקוי וחַסר והמרכיב עזב את העבודה בלתי גמורה. מאז, לטענתו הוא פנה לנתבעת מספר רב של פעמים, במיילים ואף באמצעות עורך דין, אך הנתבעת לא תיקנה את הטעון תיקון. התובע הציג צילומים בהם נראים, לשיטתו, לקויים במוצר. על כן עותר הוא לביטול העסקה בשל חוסר התאמה וכן לפיצויים.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי אכן התובע טען לליקויים בריהוט ועל כן היא שלחה מבקר איכות אשר בדק את המוצר וקבע שיש "להחליף מספר חלקים, אך דובר בפגמים אסטתיים". לטענתה היא התכוונה לתקן ולהחליף את הטעון תיקון אך הדבר התעכב בשל מעבר מפעלה לצפון. עוד טענה היא כי בכל מקרה התחייבותה היא לתיקון עד 65 ימי עסקים ואילו התובע הזדרז וביום 3.10.11 הודיעה על ביטול העסקה. לטענתה היא השיבה ביום 30.10.11 כי הזמנתו "בעיצומו של תהליך הייצור" אך התובע לא הסכים להמתין ולאפשר את התיקון.

בדיון הצעתי לתובע לאפשר לנתבעת, כיום, לתקן את הטעון תיקון לשיטתה ולהחליט לאחר מכן באשר לסעד הנכון. התובע סרב בכל תוקף להצעה זו וטען שאינו מוכן ליתן לנתבעת עוד הזדמנות לתקן את המוצרים ועמד על ביטול העסקה וקבלת מלוא כספו חזרה.

עיינתי בתמונות שהציג לי התובע ואני בדעה כי אכן קיימים ליקויים במוצר. ניתן לראות שני שברים במגירת המיטה, חוסר של פלטה במיטה, מגירות המותקנות בצורה לא ישרה (ככל הנראה בשל היעדר מסילות) ומדף שלא הסתיימה התקנתו. מעבר לכך לא ראיתי בתמונות ליקויים כלשהם והתובע לא הציג חוות דעת. יחד עם זאת אציין כי הנתבעת לא הציגה את דוח המבקר מטעמה אשר ביקר במקום, ומצא "פגמים אסטתיים" ועל כן די בליקויים אלו לדעתי על מנת לקבוע כי מדובר באי התאמה כאמור בסעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק המכר)

בהתאם להוראות סעיף 28 לחוק המכר אם לא תיקן המוכר את אי ההתאמה תוך זמן סביר, זכאי הקונה לסעדים. אין מחלוקת שהנתבעת לא תיקנה את הליקויים, אולם היא טוענת כי לא ניתנה לה הזדמנות לעשות כן. האמנם ?

אין ספק שמוטלת על קונה נכס, הטוען לליקוי כלשהו, ליתן הזדמנות סבירה למוכר לתקנו. הדבר עולה במפורש מסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד – 1975 וכן מחובת תום הלב באופן שלא ניתן לאפשר לפלוני להסתמך על מחדלו של האחר, באם הוא לא אפשר לו לקיים את המוטל עליו.

יש לבדוק אפוא האם ניתנה לנתבעת הזדמנות סבירה לבצע התיקונים. ראשית, יוער כי הנתבעת בדקה את המוצר והייתה סבורה שמדובר בליקויים אסתטיים בלבד. לא ירדתי לסוף דעתה של הנתבעת ולא הבנתי מהם הליקויים (שכן היא לא הציגה את דו"ח הבודק מטעמה) ובכל מקרה גם את הליקויים האסתטיים הללו היא לא תיקנה.

אין מחלוקת שהתובע פנה ביום 13.9.11 והודיע שהחדר אינו ראוי למגורים, שלח תמונות וטען לליקויים במוצר. ביום 19.9.11 בדק את המוצרים מבקר איכות מטעם הנתבעת. ביום 21.9.11 שלח התובע מייל, הודיע על ליקוי נוסף שלא נצפה על ידי הבודק וביקש שוב כי יבוצע התיקון. ביום 25.9.11 נשלח מייל נוסף בו קובל התובע על חוסר ההתייחסות. ביום 3.10.11 שלח התובע מכתב מעורך דין ובו בקשה נוספת ותקיפה יותר לבצע את התיקונים בתוך 48 שעות שאם לא כן ביקש הוא שילקח הריהוט ויוחזר לו כספו. ביום 13.10.11 ובהעדר כל פניה מטעם הנתבעת שלח התובע שוב מכתב מעורך דינו ובו הודיע על ביטול העסקה בשל הפגמים במוצר.

הנה כי כן, מיום 13.9.11 ועד 13.10.11 משך חודש ימים התדלפק התובע על דלתה של הנתבעת ללא מענה.

רק ביום 30.10.11 (היינו מעל חודש וחצי מאז הפניה הראשונה) שלחה הנתבעת מכתב תשובה לעורך הדין ובו טענה ראשית כי היא דוחה את כל טענות התובע. לגופו של עניין טענה כי "מיצרים את התיקון" וכן "לאחר בקרת איכות נתאם עם מרשך אספקה בטווח המיידי !" . במכתב לא צויין זמן מוערך לקיום האמור, לא כל שכן התחייבות למועד כלשהו.

את התביעה הגיש התובע כחודש לאחר מכן ביום 22.11.11 כאשר לא הייתה פניה של הנתבעת אליו בין שליחת מכתבה הנ"ל ועד הגשת התביעה. גם לאחר מכן לא יצרה הנתבעת כל קשר עם התובע, ממילא שלא "תאמה עימו מועד אספקה" כהבטחתה ורק בחודש 1/12 –לאחר הגשת התביעה – יצרה עימו קשר לראשונה ולטענתה "אתה לא הסכמת לתיקון" (2/25) .

דומה שאין שיחלוק כי ניתנו לנתבעת הזדמנויות אין ספור לתקן את הטעון תיקון והיא לא השכילה לנצלן. התמונה המצטיירת היא של זלזול מופגן בלקוח וחוסר אכפתיות באשר לגורלו ולטיב המוצרים שסיפקה. יתכן והדבר נבע בשל המעבר למפעל החדש, אולם אין זה אמור לבוא על חשבון הלקוח. יתרה מזו, מצפה הייתי מהנתבעת, אם אכן סיבה אובייקטבית מנעה ממנה ליתן שירות ראוי, כי הייתה נוטלת אחריות על התנהגותה, אולם לא כך נהגה הנתבעת ולמעשה האשימה את התובע בכך שלא אפשר לה לבצע התיקונים, טענה חסרת שחר כאמור.

על כן, בדין סרב התובע לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים, כעת חודשים רבים לאחר שהפציר והתחנן כי יגיעו לביתו לבצעם.

לא התעלמתי מהטענה לפיה עמדו לרשות הנתבעת 65 ימי עסקים עפ"י ההסכם לביצוע התיקונים ואולם גם מבלי צורך להתייחס לשאלת תוקפה של תנייה זו, נראה שאף מועד ארוך זה חלף מבלי שהנתבעת ביצעה את התיקון.

על כן אני קובע כי התובע העניק לנתבעת הזדמנות סבירה (ואף יותר) לבצע התיקונים אך היא לא ניצלה זאת.

התובע מבקש לבטל את העסקה בשל אי ההתאמה וכן עותר לפיצויים.

נוכח הליקויים במוצר וחוסר ההתאמה ובשים לב להזדמנות שניתנה לנתבעת לתקנם, אני מורה על ביטול העסקה ומחייב את הנתבעת להשיב לתובע סך של 6,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.8.11 ועד לתשלום המלא בפועל. בכפוף לתשלום הנ"ל תוכל הנתבעת להגיע לביתו של התובע ולקבל את המוצרים חזרה.

התובע עתר גם לפיצויים בסכום כולל של כ – 30,000 ₪ בגין הוצאות שונות וכן עגמת נפש ועלות אחסנת המוצרים.